מיטה לצד מיטה, שורה ליד שורה, בתוך עשרות מיטות באולם רחב ולבן במחלקת הילדים של בית החולים המרכזי של טורונטו שכב העתיד וגסס. מחלקות דומות היו בכל בית חולים ברחבי העולם, אולמות עצומים בהם שכבו מאות אלפי ילדים חולי סוכרת במצב של שנת קומה מלאכית, ולידם בני משפחה שהמתינו לסוף הבלתי נמנע.
בתחילת המאה ה20 תוחלת החיים של חולי סוכרת נעורים הייתה בין שלושה שבועות לכמה שנים אומללות מרגע גילוי המחלה. הילדים טופלו בדיאטת הרעבה שהביאה אותם לתת-משקל ומצב פיזי קשה בניסיון אבוד להוריד את רמות הסוכר הגבוהות בדמם. רוב הילדים שסבלו מסוכרת הגיעו תוך זמן קצר למצב של חמצת קטוטית סוכרתית, שקעו לקומה וגססו במהירות. את הילדים ריכזו במחלקות ילדים באולמות גדולים בבית החולים, אולמות בהם השקט הכבד נחתך רק באנחות בני משפחה אבלים. מה עובר במוחו של הורה שמביט בילדו הקטן, שקוע בשנה נצחית, שינה שממנה לא יקום לעולם? מה עובר בראשן של האחיות שמרחפות כצללים לבנים בין המיטות, ובפיהן אין תקווה או נחמה? ומה על הילד הישן, ילד שלא יכיר את העתיד שנגזל ממנו?
בפינת החדר עמדו שלושה גברים צעירים, בידו של כל אחד מהם בידו מזרק ובקבוקון של נוזל. הם התפצלו לשלוש שורות המיטות והחלו להזריק מעט מהנוזל לילדים, ילד אחר ילד, מיטה אחר מיטה.
כבר שנה וחצי ששניים מהחוקרים עובדים על ניסיון לזקק הורמון שמופרש מלבלבים של כלבים, הורמון X כפי שכונה אמור להוריד את רמות הסוכר בגוף, ולחקות את פעולתו של לבלב תקין. ב11 בינואר 1922 לאחר מאות ניסויים על כלבים, כשהרגישו בטוחים מספיק, הזריקו את החומר לגופו של לאונרד תומפסון. לני היה ילד בן 15 שטופל עד אז בדיאטה חריפה ושקל ברגע ההזרקה פחות מ30 ק"ג. ההזרקה הראשונה הייתה נוראית, לני פיתח תסמיני אלרגיה קשה והשלד החי שהיה כמעט ולא שרד את המקרה. שבועיים לאחר מכן החומר הוזרק שוב, ולני הגיב יפה. עכשיו, לאחר שהחומר זוקק כיאות הגיע הזמן לפנות אל הציבור.
שלושת החוקרים, פרדריק בנטינג, צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ עברו בין המיטות בדממה, מחליפים מחטים בין הזרקה להזרקה. כשהגיעו לאמצע החדר, אחרי שהזריקו לחצי מהילדים הדוממים, נשמעו צעקות מכיוון הכניסה. ההמולה החלה גוברת ועוברת ממיטה למיטה, הילדים החלו להתעורר. באותו היום חזרו ממצולות המוות עשרות ילדים, ובשנים הבאות בוטל גזר דין המוות שהוטל על כל חולה סוכרת, הורמון X, שייקרא אינסולין החל להיות מיוצר בייצור המוני, בתחילה מלבלבי חיות ומאז שנות השישים בצורה סינטטית. העתיד קם ממיטת חוליו וחייך. בשבילם, החיים ימשיכו.

בתמונה: יוג'ניה קורבין על סיפו של המוות, ולאחר 4 חודשי אינסולין.