יש משהו מיוחד בעבודת הנגר, כשהוא רכון, מרוכז מעל פיסת עץ, מגלף-מחסר ממנה שבב, שבב, בזהירות אין קץ. העץ הולך וחסר, שתי פיסות עץ מותאמות האחת לשניה בדיוק מוחלט, כמו היו פיסה אחת, כמו נוצרו כך.

ויויאן תומס היה נגר, אביו היה נגר וסבו היה עבד שחור שקטף כותנה במטעי האדונים הלבנים של לואיזיאנה. ויויאן תומס היה נגר מצוין, בחור צעיר שידיו אמונות על המסור והמפסלת, עדין, מדויק ויצירתי. ויויאן למד בבית ספר יסודי נפרד לשחורים, ואף סיים את בית הספר התיכון לשחורים בנשוויל בהצטיינות. עתה עבד כנגר, חוסך דולר לדולר, מחזק את ידיו ומתחזק שאיפות גדולות בהרבה ממה שמצופה מבחור שחור בדרומה של ארה"ב. נכון, סבו היה עבד ואביו נגר, אך לו עוד יקראו יום אחד ד"ר תומס - ויויאן תכנן לחסוך מספיק כסף כדי להירשם לקולג' שמקבל שחורים, ובהמשך להתחיל לימודי רפואה. אבל בינתיים, ידיו אותן תכנן להקדיש להצלת חיים, ניסרו, דפקו, שייפו וחיברו פיסות עץ.

 

מפולת המניות הגדולה של אוקטובר 1929 ריסקה את העולם הפיננסי האמריקאי וגרמה לקריסתם של יותר מ9,000 בנקים. באחד מאותם בנקים, נחו הדולרים שחסך ויויאן בעבודה קשה. הכסף נעלם, החלום נגוז, וגם מקום העבודה של ויויאן התאדה אל אוויר הדרום הלוהט. דרך חבר הצליח ויויאן להשיג לעצמו עבודה חדשה, פחות מכניסה, יותר נחותה, אבל עבודה. במכלאות כלבי הניסוי של המחלקה ברפואה באוניברסיטת ואנדרבילט הזדקקו לעובד שינקה את הכלובים, יאכיל את הכלבים וינקה את המעבדות של ד"ר אלפרד בליילוק, מנתח צעיר וחוקר מבטיח.

 

ד"ר בליילוק, יליד ג'ורג'יה לבן ואמיד מבית, זיהה מהר מאוד שהמנקה החדש שונה משאר כח העזר באוניברסיטה. הוא היה חרוץ, מהיר קליטה וצמא ידע, ובעיקר- היו לו ידיים מדויקות ובטוחות מאין כמותן, ידיו של נגר אמן. כבר ביומו הראשון של ויויאן בעבודה נעזר בו ד"ר בליילוק בהכנה לניתוח ומאותו יום והלאה, שיתף אותו יותר ויותר בעבודה המחקרית.

דרך ניסויים על כלבים פיתח ד"ר בליילוק, בעזרתו ההולכת וגדלה של ויויאן, דרכי טפול חדשניות בשוק טראומטי, דרכים שייושמו ויצילו את חייהם של מאות אלפי חיילים במלחמת העולם השנייה שעוד תגיע. בתוך זמן קצר ויויאן החל מנתח בעצמו, חוקר, מגלה ומפתח פרוצדורות וכלי ניתוח, ומתפקד כמעט לכל דבר ועניין כחוקר פוסט-דוקטורט בעל ניסיון ואחריות. מדוע כמעט? בתור בחור שחור ונטול השכלה רפואית פורמאלית, דרגת ההעסקה שלו הייתה של איש תחזוקה זוטר, שרת ותו לא.

 

הצלחותיהם של בליילוק ותומס בתחום הטיפול בהלם פתחו דלתות בפניו של ד"ר בליילוק והוא הוזמן לכהן כראש מחלקת כירורגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד. את המעבר התנה ד"ר, עכשיו פרופסור, בליילוק בכך שיתירו לו להביא עמו את עוזרו הנאמן ויויאן תומס. למרות שהאוניברסיטה נושאת את שמו של הנדבן מתנגד העבדות ג'ונס הופקינס, לא הסכימה האוניברסיטה הליברלית להעסיק את ויויאן השחור כשום דבר מלבד שרת זוטר, למרות עבודתו המדעית המרשימה. גם כשהשתכנעה הנהלת בית החולים ביכולותיו המרשימות של ויויאן, עדיין נמנעה מלהעלות את שכרו, לשפר את דרגתו או חלילה לאפשר לו לימודי רפואה, אחרי הכל, צריכים אותו במעבדות, ובכלל, הוא צריך להיות אסיר תודה שלבחור מגזעו נותנים אחריות רבה כל כך. למעשה, ויויאן התבקש שלא להסתובב ברחבי בית החולים בחלוק לבן לגופו השחור, שלא לזעזע את המוסכמות.

 

ד"ר הלן טאוסיג, רופאת ילדים בבית החולים של האוניברסיטה, פנתה אל בליילוק בתחינה שיסייע לה למצוא פתרון לתסמונת מולדת שגרמה ל100 אחוזי תמותה בתינוקות. אנוקסמיה, טטרלוגיה על שם פאלוט, כך גלתה טאוסיג, נובעת מחסימה חלקית של עורק הריאה, לעיתים בשילוב עם נקב בין החדרים בליבו של התינוק. תסמונת זו גורמת לירידה בכמות החמצן שזורמת בדמו של התינוק, שהולך ומכחיל. ד"ר טאוסיג רצתה להציל את התינוקות הכחולים. עד אז איש לא העז לגעת בלבבות על שולחן הניתוחים, וודאי שלא בלבבות תינוקות, אך פרופסור בליילוק לקח על עצמו את האתגר, והטיל על ויויאן, לגמרי לבדו, למצוא פתרון לבעיה.

וויויאן, ביסודיות של נגר, ובמוחו החריף של חוקר ירד למעבדת הפתולוגיה ובחן לב זעיר אחר לב זעיר של תינוקות כחולים שהלכו לעולמם, ערך ניסוי אחר ניסוי, ניתוח אחר ניתוח ובנה מכשיר אחר מכשיר, עד שפיתח את ההליך הניתוחי ליצירת מסעף לעורק, פרוצדורה שתאפשר לדם עשיר בחמצן לעבור בגופו של התינוק, ולהציל את חיו.

ויויאן הדגים את הניתוח על ליבו של כלב, והזמין את פרופסור בליילוק למשש את העורק המתוקן. "כמה עדין התיקון ויויאן, אי אפשר לחוש בו כמעט, זה מרגיש כמו משהו שהאל עשה בעצמו".

 

בשביל איילין סקסון, תינוקת בת שנה הזמן הלך ואזל. ב29 לנובמבר 1944 היא הושכבה על שולחן הניתוחים ועמדה להיות בן האדם הראשון שיעבור הליך ניתוחי בליבו. את הניתוח ערך פרופסור בליילוק, שמעולם לא ביצע את הניתוח בעצמו. מאחורי גבו, לתדהמת קהל הרופאים שחזה בניתוח, עמד, משקיף, מנחה ומכווין, ויויאן תומס - גבר שחור בעל השכלה תיכונית, יכולות רפואיות מדהימות, וידיו האמונות של נגר. שם, בחדר הניתוח, מאחרי גבו של בליילוק, צפה תומס בפניה הכחולות של איילין הופכות ורודות, וידע שהצליח.

 

איילין לא זכתה להגיע ליום הולדתה השני, אך הניתוח שעברה היה הצלחה מסחררת. הוא בוצע מאז על מיליוני תינוקות ברחבי העולם והציל את אלו שנגזר עליהם למות לפני שיגיעו לגיל גן, הופך תינוקות כחולים לוורודים ושלווים. ד"ר בליילוק וד"ר טאוסיג זכו להכרה והערצה בכל פינה בעולם המדעי, הקהילה הרפואית והציבור הרחב בכל רחבי העולם. ויויאן תומס נשאר מאחור, עוד גבר שחור נטול השכלה או ממון. הפרוצדורה שהמציא זכתה לשם מעקף בליילוק-טאוסיג, והוא המשיך לעבוד כטכנאי מעבדה בבית החולים, מדריך ומלמד מנתחים על פרוצדורות מורכבות במשכורת של שרת, משלים הכנסה כמלצר במסיבות של סגל הרופאים בבית החולים, כולל במסיבה לכבוד ההישג הגדול שלו. למרות שבולטימור הייתה עיר מתקדמת ושוויונית, עדיין הדרך היחידה בה גבר שחור יכול היה להכנס לאירועים מכובדים שכאלו, הייתה בתור מלצר.

 

סבו של ויויאן תומס היה עבד. בכסף שהצליח לאסוף הגשים את חלומו, קנה את חירותו והפך אדם חפשי. ויויאן תומס לא זכה להגשים את חלומו ולהפוך לרופא. עבודתו המדעית, המחקר שערך ועבודתו כמנחה מנתחים שינתה את פני הכירורגיה הלבבית והצילה מיליונים, אך לא שינתה את מעמדו כגבר שחור בחברה חשוכה. ב1976, תשע שנים לפני מותו, ו32 שנים לאחר שהצליח לעשות דבר מה שנדמה כאילו האל יצר, קיבל ויויאן תומס תואר ד"ר של כבוד מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, וזכה להקרא לכמה שנים מועטות, ובצדק, דוקטור.

 

בתמונה: הילדים והרופאים, ואף מילה על הגיבור השחור.