ווייטס הוא מועדון הג'נטלמנים הוותיק והאקסקלוסיבי ביותר בלונדון, מייצג בגאון שמרנות, גבריות וכסף מאז 1693. ערב אחד במהלך 1947 ישב שחקן הקולנוע דאגלס פיירבנקס ג'וניור במועדון לצד חבר ותינה את צרותיו מעל לכוס קוניאק. הבית החדש מצויין והמשפחה בסדר גמור אבל הוא לא מצליח למצוא באטלר טוב, משרת אישי שינהל את הבית ואת ענייניו האישיים של פיירבנקס. החבר הנהן בהבנה, ג'נטלמן מכובד באמת יתקשה להסתדר בלי באטלר טוב.

 

כמה ימים לאחר מכן צלצל הטלפון, החבר טען שיש לו מישהו בשביל פיירבנקס, באטלר מהשורה הראשונה, אבל בתנאי אחד. לבאטלר הזה אין המלצות, ופיירבנקס התבקש גם שלא לבקש כאלו. יומיים לאחר מכן הופיע בבית משפחת פיירבנקס גבר נמוך ומוצק בשנות הארבעים לחיו ובעיניו, כך סבר פיירבנקס, הבהב ניצוץ של אינטליגנציה מיוחדת. דניס רייק היה באטלר מצויין. כשהגיעו אורחים הוא שרת אותם ברהיטות ובצורה מכובדת, ובשעות הפנאי שוחח עם בנות המשפחה על תיאטרון ואמנות, ולימד את שלוש הבנות, דפני, ויקטוריה ומליסה צרפתית וגרמנית, שפות בהן שלט בבקיאות מרשימה.

 

בוקר אחד עבר דאגלס על הדואר שהתקבל. בין המכתבים הייתה מעטפה שעליה נכתב: "לכבוד רב-סרן דניס רייק MC". זה היה מפתיע, הבאטלר שלו הוא רב-סרן? מילא שהוא רב סרן, האותיות MC הצביעו על כך שהוא בעל עיטור הצלב הצבאי, עיטור שניתן לקצינים על לגבורה יוצאת דופן תוך שירות פעיל אל מול פני האויב. זה משהו שהיה עולה בשיחה, לא?

הוא קרא לדניס ושאל אותו על המכתב. "אוי נו, חשבתי שלא יהיה צורך שתדע על כל השטויות האלו". לא רק שדניס לא הרחיב על המכתב, הוא גם הודיע למשפחת פיירבנקס שבריאותו המתדרדרת מאלצת אותו להתפטר ממשרתו כבאטלר, ונעלם.

 

דניס רייק נולד בבלגיה ב1901 לאב עיתונאי נודד ואם זמרת. הוריו הבוהמינים לא היו בנויים לגידול ילדים. רגע לפני שהחליטו למסור אותו לבית מחסה לילדים עזובים, הציע חבר משפחה שאולי כדאי לאפשר לילד לרכוש מקצוע לחיים, והוא נמסר לחזקתו של הקרקס הגדול של סרציני. החיים בלהקת לוליינים בקרקס של התקופה היפה שלפני מלחמת העולם הראשונה היו קסומים בשביל דניס. הוא הוזן וטופל טוב, מוקף בבני עשרות לאומים שונים מכל מדינה אפשרית. בקרקס הופיע דניס כלוליין צעיר, טיפס לראש הפירמידה האנושית בשיאו של המופע, וכל ערב לאחר תום ההופעה, האזין לבליל שפות ומנהגים, כשהוא מכבס לבדו את תלבושת הקרקס הצמודה, כבר בגיל ארבע.

 

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, דניס היה בן 13 ושהה בבית אמו בחופשה. בבריסל הכבושה הוא שימש כנער שליח, מוסר מעטפות ומסמכים עבור רשת הבריחה שהקימה האחות אדית קאוול למילוט חיילים בריטים. בתמימותו נעצר דניס על ידי הגרמנים, ושוחרר מיד כשהתברר שלא היה לו מושג מהם המסמכים אותם העביר. הגב' קאוול ואביו של רייק לעומת זאת, נורו.

 

רייק ואמו נמלטו לבריטניה. אמו, שמעולם לא ידעה כיצד לגדל ילד, מסרה אותו לליידי אברקונווי, אשת חברה אמידה שחיבבה את הנער החייכן. דניס למד להגיש לשולחן ולשמש כבאטלר. אבל לליידי אברקונווי היו תכניות אחרות בשביל דניס. היא זיהתה את האינטליגנציה הגבוהה שלו ואת אפיו הטוב, ושלחה אותו על חשבונה ללמוד תקשורת אלחוט בקולג' מכובד.

לאחר שסיים את לימודיו נסע דניס בחזרה לבלגיה.

בבלגיה רייק עבד כזמר, שחקן ושולייה של קוסם, כשהוא מנהל רומנים סוערים וסוחטי דמעות שלא צלחו, פעם עם דיפלומט בכיר, פעם עם נסיך יווני. שבור לב ומאוכזב שב רייק לבריטניה והחל להופיע במחזות זמר בווסט אנד. הפעם נראה שדניס מצא את ייעודו וביתו, אבל משהו החל לכרסם בו. נראה שעבור מי שגדל בקרקס, חיים נוחים של שחקן היו משעממים מדי.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה דניס ירד מהבמה והתגייס לצבא בשמחה, כמתורגמן לצרפתית וגרמנית. כשנפלה צרפת לידי הצבא הגרמני הוא פונה על גבי האנייה לנקסטריה שהותקפה מהאוויר, יורדת למצולות יחד עם כ4,000 חיילים בריטים.

אבל לא רייק. הוא שרד את הטביעה ונאסף אל החוף, רק כדי להתנדב שוב כספן על גבי שולת מוקשים צרפתית. וגם היא הוטבעה, הוא שוב ניצל.

רייק שב ללונדון שסועת הבליץ, אסיר תודה על הצלתו ומשועמם להחריד. כשישב בפאב ערב אחד שמע שני גברים משוחחים ביניהם על מחלקה חדשה בצבא, כזו שפועלת באירופה מאחרי קווי האויב.

 

רייק טלפן לידיד רומנטי שהיה מקושר במשרד המלחמה, וזמן קצר לאחר מכן החל את הכשרתו במנהלת המבצעים המיוחדים של משרד המלחמה.

בבריטניה של שנות הארבעים, גבר הומוסקסואל בן ארבעים ממעמד נמוך לא היה המועמד האידאלי לתפקיד שכזה, למעשה גבר הומוסקסואל לא היה מועמד לשום תפקיד- הומוסקסואליות נשארה עבירה פלילית עוד שנים רבות לאחר מכן. אבל שילוב מנצח של יכולות פיזיות, כשרון משחק, שליטה בשפות וידע בהפעלת אלחוט הפכו את רייק לנכס מודיעיני.

במהלך ההכשרה רייק סרב לעסוק בחומרי נפץ, וניסה להימנע בכל כוחו מלירות בכלי נשק. נטיות פציפיסטיות אלו של רייק, בתוספת נטיותיו המיניות הרימו גבה דואגת במשרד המלחמה, אך אומץ ליבו והקלילות בה צלל לתוך עולם הביון שכנעו את מפעיליו לשלוח אותו למשימתו הראשונה בצרפת במאי 1942, לשרת כאלחוטן עבור המחתרת, תחת השם דידונה רנקין.

לאחר מסע תלאות שכלל מסע בצוללת, כמה ימים בתוך ערימת שחת על גבי עגלה, נפילה לידי המשטרה ובריחה נועזת, הגיע רייק לפריז ללא כסף או רכוש, נחוש לבצע את המשימה. על מנת להיטמע בעיר האורות היו לדניס שתי מטלות, להשיג לעצמו עבודה ולמצוא מקום מגורים קבוע. המטלה הראשונה לא הייתה קשה, דניס הציג עצמו כשחקן בלגי גולה והחל לעבוד כאמן דראג במועדוני הלילה של פריז. לאחר אחת ההופעות הופיע גבר גרמני צעיר ונאה מאחרי הקלעים והציג עצמו כסרן מקס הלדר, קצין גרמני שהוצב בפריז. הכימיה בין השניים הייתה מיידית וכעבור זמן קצר רייק השיג את מטרתו השנייה, הוא עבר לגור עם הקצין. הרומן בין השניים פרח, כשהקצין המאוהב לא חושד לרגע שאהובו הוא מרגל בריטי.

 

יום אחד רייק נעלם, הוא הדרים לליון על מנת להשיג מכשיר אלחוט ולהמשיך בעזרה לרזיסטנס. המשך הרפתקאותיו של רייק נראה כמו סרט מלחמה בשחור לבן, הוא ברח, נתפס, הושם במחנה שבויים, ברח ממנו, חצה את שלגי הפירנאים בלב החורף, חזר לבריטניה, אימן מרגלים, שב לצרפת, חמק, צץ, אהב, נעלם ולחם. לאחר המלחמה ניסה רייק להשאיר את ההרפתקאות מאחריו, ארז במזוודה את הצלב הצבאי, צלב המלחמה הצרפתי ואות אביר לגיון הכבוד הצרפתי, לבש חליפה וכך הגיע לביתו של דאגלס פיירבנקס ג'וניור כבאטלר נטול המלצות.

עשרים שנים לאחר שהתפטר ונעלם מביתו של פיירבנקס צץ רייק שוב. דגלאס פיירבנקס לא ויתר והפעם הכריח את רייק לשבת ולכתוב את חוויותיו מהמלחמה בספר שנשא את השם "דרכו של הולל: הרפתקאותיו העליזות והדרמטיות של רס"ן דניס רייק".

בסרטו הדוקומנטרי המופתי של מרסל אופולס מ1969 "הצער והחמלה" מספר רייק בקולו הרך: "עמוק בתוכי אני חושב שרציתי להוכיח שאני לא פחות אמיץ מחבריי ההטרוסקסואלים, כהומוסקסואל היה זה אחד מפחדי העמוקים ביותר, לגלות שאין בי את האומץ לבצע משימות כאלו".

רייק הוסיף וסיפר שעזב את ביתו של סרן מקס הלדר כי לא רצה לסכן את הגבר שאהב.

דניס רייק הלך לעולמו ב 1976, מקס הלדר נהרג בחזית המזרחית ב1944.

ובמועדון הג'נטלמנים ווייטס, ברחוב סט.ג'יימס 37 בלונדון, מסבים גברים אריסטוקרטים בחליפות ולוגמים משקה, משוחחים על פוליטיקה ועסקים. ועד היום, לא מתקבלים למועדון גברים לא מהוגנים, או נשים.

 

בתמונה: מודעה בגרמנית וצרפתית של המועדון בו נפגשו הקצין הנאצי העדין, והמרגל הבריטי השובב.