כל מה שאדווין רצה זה להיות שחקן. מהרגע שעמד לראשונה על במה מקצועית, בבוסטון בגיל 16, ידע ששם הוא רוצה להיות. הקולות, התאורה, ריח התפאורה וזיעת השחקנים, כל אלו סחררו את אדווין בות' הצעיר, ממלאים את ראשו בדמיונות על תפקידים, תשואות ותהילה. אבל היו לו שתי בעיות, ראשית, אדווין לא היה שחקן מוצלח. הבעיה השנייה הייתה גדולה בהרבה: אבא שלו כן היה. ג'וניוס ברוטוס בות' היה גדול השחקנים השייקספיריים באנגליה ובארצות הברית, שחקן ענק ושתיין גדול אף יותר. אז אם מערבבים אגו עצום של שחקן עם המון המון וויסקי מקבלים אב שצווח על בנו שיפסיק לנסות לשחק ולהביך אותו.

אז אדווין הפסיק לשחק, והשתרך בעקבות אביו, דואג שיזכור את הטקסט, ושלא ישתה יותר מדי לפני הצגה. מחליף חולצה מוכתמת ומשלם דמי שתיקה לבעל פאב זועם, עד שג'וניוס הלך לעולמו בגיל 56, אחרי ששתה עצמו למוות. דווקא לא מדובר בקריסת כבד או מחלת שכרות, ג'וניוס החליט להניח את כוסית המשקה לרגע ושתה מים מנהר המיסיסיפי, הורעל ומת תוך כמה שעות.

ואדווין, משוחרר מצלו של אביו חזר לשחק, על כל במה שמצא. הוא העלה מחזות בעיירות כורים, בחוות שכוחות אל. הוא נסע לאוסטרליה ודרום אפריקה שם הופיע במשך זמן רב. ואחרי כמה שנים, אחרי ששני אחיו כבר הפכו לשחקנים מוערכים בעצמם, כששב אדווין בות' לארצות הברית הוא חזר איש אחר. אדווין בות' חזר שחקן ענק. הוא הופיע בכל רחבי ארצות הברית, מותיר אחריו קהל מריע וקופות מלאות. בשנות השישים של המאה התשע-עשרה היה ברור לכל, אדווין בות' הוא ההמלט הטוב באירופה, אולי בעולם, כנראה ההמלט הטוב ביותר שהיה אי פעם. אדווין כבר לא היה הבן של ג'וניוס, זה ג'וניוס שמעתה ייזכר כאבא של אדווין בות' הגדול. בות' היה הכוכב הגדול ביותר בארצות הברית, מוכר לכל ואהוב על כולם. הוא אפילו הפסיק לשתות, נוצר בזיכרון את אביו השיכור שוכח טקסטים, מועד על הבמה. כניצחון מוחץ על רוחו העכורה של אביו שחקו שלושת האחים לבית בות' יחד בהצגה יוליוס קיסר, אדווין בתפקיד ברוטוס, ג'ון ווילקס בתפקיד מרקוס אנטוניוס.

חצי שנה אחר כך ג'ון ווילקס רצח את הנשיא לינקולן.

לא סתם רצח את הנשיא, רצח אותו בתיאטרון.

אי אפשר היה לנתק את הבות'ים מהרצח, ולמרות שאדווין היה תומך נלהב של לינקולן, הוא הפסיק להופיע, הוריד פרופיל וניסה שלא להראות בציבור, שם צעקו עליו, קיללו, זרקו חפצים.

וכך עברה יותר משנה, ובות' לא הופיע, וכשהגיעה הבקשה למלא את מקומו של שחקן חולה, רק לערב אחד, הוא סרב מיד. אבל בעל התאטרון התעקש, והתחנן, ואחרי הכל, זה היה המלט, ה-תפקיד של אדווין. אז הוא לבש את התלבושת, ואיפר את הפנים, ועמד בצד הבמה, מחכה לסימן שלו להיכנס. מוכן לכל, מוכן לקריאות הבוז, לעלבונות, מוכן לקהל שיעזוב את האולם, מוכן אפילו לנקמה בצורת כדור אקדח. ואדווין פסע אל הבמה, ועוד לפני שפצה את פיו הקהל קם על רגליו, ומחא כפיים, ומחא עוד, ועוד. במשך דקות ארוכות הקהל הבהיר לאדווין שהוא אולי הבן של ג'וניוס, ואולי גם אחיו של רוצח, אבל לפני הכל הוא השחקן הטוב ביותר בארצות הברית.

והוא גם הציל את הבן של לינקולן ממוות על ידי רכבת, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

בתמונה: שלושה אחים מציגים רצח מנהיג, כמה חודשים לפני שהשמאלי יעשה את זה בפועל.