סידני כהן בהחלט הגיע רחוק. הוא עשה דרך ארוכה מילדות לא פשוטה כיתום עני במשכנות העוני של צפון לונדון, ועד למעמדו כטייס בחיל האוויר המלכותי. כעת, 26 באוגוסט 1946 הטיס סידני את מטוסו בפעם האחרונה, בטיסת פרידה מהמלחמה והצבא, בדרכו ללונדון לקבל את מסמכי השחרור הרשמיים שלו. מי יודע אילו חיים ממתינים לו כאזרח, אחרי הכל הוא גיבור מלחמה, אלילה של הקהילה היהודית בבריטניה, ומלך.
בזמן הבליץ על לונדון היה סדני בן עשרים. לאחר שביתו נהרס מפגיעה ישירה של פצצה גרמנית החליט לעזוב את עבודתו כשוליית חייטים והצטרף לחיל האוויר המלכותי. אז נשבע לאחותו לילי שיבוא יום והוא ינקום בגרמנים על שעוללו לביתם. לאחר הכשרה מפרכת כטייס מטוסי סיור, הוא הוצב במלטה, שם הטיס מטוס סורדפיש דו-כנפי, יחד עם עוד שני אנשי צוות אוויר.
ב12 ביוני, 1943 יצאו סידני כהן וצוותו למשימת איתור והצלה מעל הים התיכון, בין מלטה לסיציליה. מטוס גרמני הופל באזור כמה שעות קודם לכן, והטייס נצפה כשהוא צונח אל הים. סידני וצוות המטוס חגו מעל לים במשך שעות, אך לשווא. כשעמדו להסתובב ולשוב לבסיס ארעה תקלה ומצפן המטוס החל לחוג כמשוגע. סידני הביט במד הדלק וערך בראשו כמה חישובים מהירים. ניווט ללא מצפן יארך זמן רב וכמות הדלק לא תספיק. אין ברירה, עליו לבצע נחיתת חירום. סידני הפנה את המטוס לכיוון אי קטן שנח בלב הים, ועליו מסלול נחיתה בולט. 
האי למפדוזה, שממוקם באופן נח באמצע הדרך בין סיציליה לתוניסיה לא היה אופציה מושלמת לנחיתה. באי התחפרו 4,500 חיילים איטלקים, והוא סבל מהפצצות בלתי פוסקות של בעלות הברית, שהתכוננו לפלישה לאיטליה. מצד שני, משימתו הראשונית של סידני הייתה לאתר ולחלץ טייס שנטש את מטוסו מעל הים, ובשנתיים האחרונות הוא ביצע משימות רבות כאלה. לרוב החיפוש לא העלה דבר, והים כיסה על קורבנותיו בשמיכת מים עבה. בעבור מי שרואה את אכזריות הים בכל יום, נחיתה או נטישה בינות הגלים לא הייתה אפשרות מתקבלת על הדעת. שבי, אפילו שבי כיהודי בידי כוחות איטליה הפאשיסטיים, עדיף בהחלט על מוות בלב ים. 
כשנגעו גלגלי המטוס באספלט מסלול הנחיתה, שהיה משובץ מכתשי פצצות, הבחין סידני בקבוצת קצינים איטלקית שהתקרבה אל המטוס בהליכה מהירה. סידני ושני אנשי צוותו החלו להתכונן לכניעה, נראה שהמלחמה תמה מבחינתם, ומשהו חדש ומפחיד לא פחות מתחיל. עבור סידני כהן, ששם משפחתו לא מותיר ספק אודות זהותו היהודית, החשש היה גדול במיוחד. 
כשהתקרבה קבוצת הקצינים האיטלקים, הבחין סידני שאחד מהם, זה שכובעו עוטר בנוצות, אוחז בידו חתיכת בד לבנה. סידני ושני אנשי הצוות יצאו מהמטוס והרימו את ידיהם לאות כניעה. 
"לא לא!" זעק הקצין האיטלקי, "אני מתחנן שתסכים לקבל את כניעתנו, רק תנסה להפסיק את הדבר הזה!" לרגע לא הבין סידני מהו "הדבר הזה" עליו דיבר הקצין האיטלקי, אך ברגע בו שבו ליפול אלפי פגזים על האי, כוונתו התבררה. מזה כמה ימים שכוחות בעלות הברית כותשים את האי לאבק. סידני וצוות המטוס התלוו לאיטלקים שנמלטו אל בונקר תת קרקעי, שם המתינו וחשו את האדמה מזדעזעת שוב ושוב עם כל פצצה ופגז.
באפלת הבונקר ניגש אל סידני קצין איטלקי שהתברר כמפקד הצבאי של האי, ומסר לו פיסת נייר ועליה הסכמתו לכניעה ללא תנאים של האי למפדוזה, על אלפי חייליו ושדה התעופה שבו.
כששככה מעט ההפגזה, הגיחו סידני וצוות המטוס אל הקרקע, לשמחתם הבחינו שלא רק שמטוסם לא נפגע, אלא מסתבר שהדף ההפצצה תיקן בדרך לא ברורה את המצפן. לאחר שתידלקו את המטוס בדלק איטלקי, המריאו שוב, והפעם לכיוון מפקדת כוחות צבא ארה"ב בתוניסיה. 
סידני, המום ממאורעות היום, ישב במועדון הטייסים וסיפר את אשר ארע. אחד מחבריו לטייסת העיר שלדעתו, מגיע לסידני כינוי חדש. מעתה סידני כהן, היתום העני מלונדון, גזרן בדים במקצועו יקרא – סידני מלך למפדוזה. והכינוי דבק.
מכאן התגלגלו האירועים במהירות. חיילים בריטים ואמריקאים נכנסו ללמפדוזה, שהיווה את מעוז מדינות הציר הראשון שנכנע בפני מדינות ההסכמה, והקימו בו בסיס אווירי שיסייע לפלישה המתקרבת לסיציליה. כתב של רוייטרס ששמע את סיפורו של סידני דיווח על האירוע, ושמעו של היהודי הצנום, מלך למפדוזה, הגיע אל האי הבריטי. 
שמואל הרנדורף, סופר ועיתונאי יידי ששהה בלונדון ככתב עבור עיתון יהודי בניו יורק שמע על מאורעות כניעת למפדוזה וכתב כתבה לעיתונו. בדרכו לשלוח את הכתבה לארצות הברית, חשב לעצמו הרנדורף שסיפור שכזה ראוי למחזה, חזר למלונו וישב לכתוב. כך בא לעולם המחזה היידי "דער קעניג פון לאמפעדיסא", מלך למפדוזה. בשביל להוסיף עניין ומתוך חופש אמנותי, ערך הרנדורף כמה שנויים בסיפור. לגיבור הסיפור הוא קרא סם קוגן ובמחזה הוריו היו בחיים. במחזהו של הרנדורף נשאר קוגן בלמפדוזה והקים בה ממלכה יהודית אליה נהרו יהודים מכל רחבי העולם, ובעיקר ממשכנות העוני של האיסט אנד. כשהחלו העניינים באי להסתבך, החליטו כל תושביה היהודיים של הממלכה לעלות כאחד ארצה ישראל, ובכך בא המחזה לסיום טוב וציוני למשעי.
ההצגה סחפה את הקהל היהודי והוצגה למעלה מ200 פעמים בלונדון. הביביסי שידר תרגום לאנגלית של המחזה להנאת הקהל הבריטי, ותיאטרון המטאטא בפלשתינה העלה גרסה עברית למחזה בכיכובו של שמואל רודנסקי.
כשהועלה המחזה בחיפה ב1944 ישב בקהל חייל בריטי צנום ששהה בעיר בחופשה, סמל תעופה סידני כהן.
עתה, ב26 באוגוסט 1946, שבע קרבות וחוויות, טס רב סמל בכיר בחיל האוויר המלכותי סידני כהן מספר אישי 1383528 ממרסיי הביתה ללונדון. כשינחת, יקבל את תעודת השחרור שלו מהצבא, יפשוט את מדיו, יחדל להיות חייל, רס"ב, מלך למפדוזה, וישוב לחיי הדלות של עובד טקסטיל יהודי לונדוני.
אפשר רק לדמיין כיצד עלץ ליבו של סידני למראה צוקי דובר הלבנים, מגיחים מתוך ערפל התעלה, מסמלים את הדרך אל החיים שאחרי המלחמה. לעולם לא נדע זאת בוודאות. המטוס נעלם ושרידיו מעולם לא נמצאו. סידני כהן מונצח בטור מספר 286 באתר הזיכרון בעלמיין, לצד 11,865 אחיו לנשק, כולם ראויים, כולם גיבורים, אבל אף לא אחד מהם הוכתר כמותו, למלך על אי קטן בים התיכון. 

בתמונה, סידני הראשון, מלך למפדוזה.