הבריחה שלא צלחה

 

 

קפטן ווילהלם גונת'ר, וולפגנג קלארוס ופרידריך אוטזולינו היו שלושה מתוך קבוצה של 25 שבויי מלחמה גרמנים שהצליחו להמלט ממחנה השבויים פאפאגו שבארה"ב. בתכנית גאונית ונועזת הם חפרו מנהרה בעומק של כשלושה מטרים ממתחם מקלחות המחנה ועד למעבר הגדר. חודשים של הכנות, חפירה, זיוף מסמכים, אגירת צידה לדרך, וגולת הכותרת: מפה. אחד השבויים הצליח לגנוב מפה של איזור המחנה ולפיה תוכנן מסלול הבריחה. המסלול היה פשוט. מהמחנה יצאו בהליכה מהירה עד למקום בו סומן על המפה נהר בשם סולט-ריבר, עליו ישוטו לנהר גילה, שנשפך לנהר קולורדו, ועליו, במורד הזרם, למקסיקו הניטראלית.

בערב 23 בדצמבר 1944 נערכה מסיבה רועשת במחנה, ובחסות ההמולה נמלטו 25 שבויים.
באור ראשון התקרבו הנמלטים אל הנהר, כשהם נושאים על גבם היגע ציוד ואספקה.
הכל נלקח בחשבון. מזון נאסף, תעודות זוייפו, תרופות וכסף הוכנו, ואפילו סירות מתפרקות, שנישאו על גבם הסדוק, לשוט על גבן לחופשי.
רק דבר אחד לא נלקח בחשבון. אריזונה אינה בוואריה.
באריזונה שם מוקם המחנה, גם אם המפה מראה בברור סימון של נהר, זה עדיין לא אומר כלום. 
הנמלטים המיואשים עמדו מול נקיק יבש.


תוך כמה ימים, נתפסו כולם והוחזרו 
למחנה.