15994732_10155047103489781_8213036361931

הצגת המחזה אותלו עמדה להתחיל. 1,200 המושבים בתאטרון סנט. ג'יימס שבלונדון היו תפוסים על ידי מיטב הישבנים של העילית הבריטית. את המחזה ביים הבמאי האמריקאי אורסון וולס, והוא גם משחק את התפקיד הראשי. החזרות היו מייגעות, ווולס, שנודע כאיש קשה עוד לפני תחילת העבודה על המחזה, התעלה על עצמו במהלך החודשים שקדמו לעלייתו והתנהג כאדם בלתי נסבל בעליל.

בנובמבר 1951 לא היה קל להיות אורסון וולס. עשר שנים לפני כן הוא פרץ והוכר כגאון קולנועי בסרטו "האזרח קיין", ומאז התפוגג אל המדבר הקולנועי, מנסה להפיק סרטים שבמקרה הטוב נלקחו ממנו על ידי האולפנים והופקו מחדש בצורה שהביכה אותו, ובשאר המקרים נותרו גנוזים, חצאי עבודות ורסיסי רעיונות שדקרו את ליבו בכל פעם שנזכר בהם. בשלוש השנים האחרונות הוא ניסה לאסוף כסף על מנת לסיים את צילומי הגרסה הקולנועית שלו לאותלו, נאבק במפיקים ומבקרים שהפנו לו כתף קרה, נוטשים, בוגדים ושוכחים את תפקידו של וולס כפורץ הדרך אל הקולנוע החדש. העלאת אותלו בלונדון הייתה הזדמנות פז עבור וולס, שהיה זקוק לכסף, ובעיקר, להכרה.

ההצגה התחילה. במהלך המערכה הראשונה הבחין וולס כי באחת השורות הראשונות יושב אדם מבוגר וממלמל לעצמו בזמן שוולס קרא את שורותיו. באור החלש שנגה על האולם החשוך זיהה וולס את הממלמל. זה היה וויסנטון צ'רצ'יל. על אף שנוכחותו של המדינאי הקשיש באולם החמיאה לוולס, העובדה שהוא הקפיד למלמל לעצמו בכל פעם שאותלו פצה את פיו לא תרמה לריכוזו של וולס, או לזה של שאר השחקנים.
לאחר תום המחזה, נכנס וולס לחדרו מאחורי הקלעים. דפיקה נשמעה בדלת, ולחדר נכנס המדינאי המבוגר. צ'רצ'יל נעמד מול וולס ופתח: "סניורים כבירים, רמים, דגולים, ואדונים נערצים שלי. שאת בת האיש הזקן הזה לקחתי - זה נכון מאוד". כך המשיך צ'רצ'יל ונאם בעל-פה את נאומו השלם של אותלו, כולל המשפטים אותם הוריד וולס בעיבודו, אותם צ'רצ'יל הדגיש ברוב הטעמה נוזפנית.

חודשיים לאחר כניעת גרמניה הנאצית, ועוד לפני שנסתיימה המלחמה מול יפן, נערכו בחירות בבריטניה, וצ'רצ'יל, מי שעמד בראש המדינה לאורך שנות המלחמה הקשות, מי שהציל את בריטניה מכניעה ומי שהוביל אותה ואת העולם לניצחון, הפסיד בבחירות ליריבו ממפלגת הלייבור, קלמנט אטלי. נראה היה שהעם הבריטי חשב שהמדינאי שהצטיין כמנהיג המלחמה, לא מתאים לתפקיד החדש כמנהיג השלום.
השבר היה נורא. צ'רצ'יל ההמום חש נבגד על ידי העם הבריטי, שגמל לו להשקפתו, באופן כפוי תודה על הנהגתו את האומה בימיה הקשים, והאופן בו העניק לה את שעתה היפה ביותר. במשך שנים קשות, ארוכות ומתסכלות הנהיג צ'רצ'יל את האופוזיציה, כשהוא נלחם הן בממשלה, והן בדיכאון שתקף אותו ביתר שאת.
עתה, מאחורי הקלעים, וולס נזכר באירוע שהתרחש כמה שנים לפני כן.

בסוף שנות הארבעים, במהלך פסטיבל הסרטים בוונציה, נכנס וולס לחדר האוכל במלון בלוויית איש עסקים אותו קיווה לשדל להשקיע בסרט שביים. לצד שולחן בחדר האוכל ישב צ'רצ'יל המובס, שנהג לבלות את הקיץ לחופי הים התיכון באכילה, שתייה, ציור בצבעי שמן וניסיון להתמודד עם הדיכאון הטובעני. כשהבחין צ'רצ'יל בוולס, נד לו קלות בראשו.
איש העסקים היה המום. לא רק שצ'רצ'יל זיהה את וולס, הוא אף נד לו בראשו דרך קרבה! ניד הראש הקל שהגיע מהאיש הדגול הטה את הכף, ואיש העסקים נתן את כספו לוולס.
למחרת יצא וולס לשחיית צהריים, ובעודו שוחה זיהה בינות לגלים את ראשו המקריח של ראש הממשלה לשעבר.
הוא שחה לכיוונו של צ'רצ'יל ואמר לו: "אדוני, אתה לא יודע מה עשית עבורי אתמול בחדר האוכל" הוא סיפר לצ'רצ'יל כיצד השפיעה המחווה על איש העסקים, צ'רצ'יל הגיב בחיוך. באותו ערב נכנס וולס שוב לחדר האוכל שבמלון, גם הפעם בלוויית איש עסקים אחר אחריו חיזר. כשעברו ליד שולחנו של ווינסטון צ'רצ'יל, הביט בהם ראש הממשלה לשעבר, ובלא לומר מילה קם ממקומו, נעמד מול וולס, וקד קידה עמוקה ורבת רושם.

קשה מאוד להצליח, קשה אף יותר להתמודד עם הבגידה שמגיעה לאחר מכן. אותלו, מי שהוביל את צבאות וונציה לניצחון, שמע שאשתו דסדמונה בגדה בו. אותלו רצח אותה, והתאבד.
קשה מאוד להצליח, קשה אף יותר להתמודד עם הבגידה שמגיעה לאחר מכן, אך קשה מכל להתרומם ולקום בחזרה על הרגליים.

ווינסטון צ'רצ'יל סיים לשאת את נאום אותלו בחדר ההלבשה של אורסון וולס, קד קלות ויצא מן החדר. שבועיים לפני כן, לאחר שש שנים קודרות באופוזיציה, הוא זכה שוב בראשות הממשלה. האריה הישיש קם על רגליו וחזר להנהיג את הממשלה הבריטית, תפקיד אותו מילא עד שפרש, אגדה בלתי מנוצחת, חצי שנה לאחר שמלאו לו 80.

בתמונה: מנהיג נבגד מצנן את רוחו