בשל שקרי אבות

 

כמי שחווה לדבריו ילדות אומללה, הרחק מהוריו ומביתו, רודיארד קיפלינג ידע איך לכתוב לילדים. המשורר והסופר האנגלי יליד הודו, זכר את נקודת המבט האומללה של הילד העזוב, נטוש בעולם של מבוגרים חמורי סבר, שמניעיהם וערכיהם זרים להתלהבות הילדית הסוחפת.
וכשנראה היה שמלחמה בין אנגליה לגרמניה בלתי נמנעת, רתם קיפלינג את מלא התלהבותו, וכשהוא שוזר מושגים כמו "חובה", "מידה טובה" ו"גורל", קרא לדור הצעיר לכתף תרמיל ורובה, ולצאת לשדות פלנדריה להגן על האימפריה.
כך כתב ב1915, על תופעת ההשתמטות מגיוס:
"אך בעוד שנים, מה יהיה מעמדו של אדם שבחר במודע להדיר עצמו מחיבוקה של הרעות? מה יהא על משפחתו, ומעל לכל, על צאצאיו - כשיחתמו הספרים והעלילות על מידת ההקרבה של כל כפר, ישוב, קהילה, פרבר, עיר, פלך, גליל, מחוז ומושבה ברחבי האימפריה?"
בן הזקונים שלו, ג'ון, סבל מקוצר ראיה חמור ונדחה על ידי לשכת הגיוס. האב הנלהב לא ויתר והפעיל קשרים אישיים עם ראש המטה הכללי הבריטי לשעבר לורד פרדריק רוברטס, ולבסוף הצליח הבן, בעידוד אביו, להתמנות כמפקד מחלקה בחיל הרגלים.
ג'ון נפגע מפגז ביום השני לקרב לוס, ונצפה זועק מכאב, פניו מרוטשות. 
גופתו לא נמצאה עד היום.
בסוף המלחמה פרסם קיפלינג אסופת שירים קצרצרים בשם "אפיטפים של המלחמה", קטעים זעירים, רסיסי מחשבות וקינות על מיליוני החיים שאבדו. הקטע שנקרא "צורה נאותה" קצר במיוחד, רק שתי שורות בחריזה ובמשקל. 
(תרגום חופשי)

"צורה נאותה"
וְלַשְּׁאֵלָה, לְשֵּׁם מָה מַתְנוּ בַּקְּרָבוֹת,
לָהֶם תָּשִׁיב, בְּשֶׁל שִׁקְרֵי אָבוֹת.

בתמונה: רודיארד וג'ון קיפלינג